פסק-דין בתיק ת"א 48860-08-10

בפני תביעה בגין הוצאת לשון הרע.

התובע טוען כי הנתבעת הוציא נגדו לשון הרע בכך שפרסם מודעה, במקומות שונים ברחבי הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, ובה טען כי החנות לממכר שווארמה ופלאפל שמפעיל התובע ברובע היהודי אינה כשרה.  המודעות פורסמו והודבקו לפחות ב- 30 מקומות וכן הופצו כרוזים בין תושבי הרובע היהודי ומבקריו.  נוסח המודעות שפורסמו היה כזה:

"לכל בני ירושלים קהילות הקודש שיחיו.  כאשר ישנה מסעדה הנקראת "שוארמה בר" ברחוב תפארת ישראל כאן  בין החומות המציגה תעודת כשרות כביכול וכאילו היא למהדרין מן המהדרין. הנני לגלות דעתי שאין לסמוך כלל על התעודה המוצגת שם ואסור לאכול שם בשום אופן ואין שום נאמנות לבעלי המסעדה.

הנני בבקשה לפרסם דברים אלה בכל האמצעים המותרים ולתלות מודעה זו בכל המוסדות בעיר העתיקה שלא לקנות במסעדה הנ"ל שום דבר כלל עד שיקבלו עליהם הכשר של רבנות מוכרת אשר ניתן לסמוך עליה, ולהזהיר גדלים על הקטנים ולתיירים המבקשים מחוץ לחומה כנ"ל".

לטענת התובע  יש בפרסום  זה משום לשון הרע ופגיעה בשמו של התובע ובעסקו וזאת מבלי שנעשתה בדיקה בענין נכונות הפירסום.  בפירסום זה אין אמת.

לטענת התובע,  למרות שהוא ביקש מהנתבע, שהוא רב בעיר העתיקה, להפיץ כרוזים באותו גודל עם התנצלות, הנתבע לא עשה כן. תביעת התובעת הינה איפוא פיצוי בסך 50,000 ש"ח בגין נזקיו או כפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע. כן מבקש התובע לחייב את הנתבע לפרסם  התנצלות באותו אופן שבה בוצע הפרסום כנגד התובע.

הנתבע טוען כי הוא מוכר כרב של הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

לטענת הנתבע, בהתאם לחוק איסור הונאה בכשרות מוסמך לתת הכשר רק אחד מאלה:

1. מועצת הרבנות הראשית או רב שהיא הסמיכה.

2. רב מקומי במקום שבו נמצא בית האוכל.

ד. הרב הראשי לצה"ל או רב צבאי, כאשר מדובר בהכשר בצה"ל.

לגבי עסקו של הנתבע, לא ניתן לו הכשר על ידי מי מהנ"ל לפיכך העסק אינו כשר. התובע סרב לקבל פיקוח של אחד מהנ"ל תחת זאת תלה תעודות של רבנויות שאינן מוכרת ואינן מוסמכות לתת תעודות הכשר, לפיכך הוטלו על התובע קנסות שונים על ידי הרבנות בהתאם לחוק הכשרות וכן פורסו מודעות של הרבנות הראשית בכמה עדכוני כשרות שהיא הוציאה.

לטענת הנתבע, בתוקף תפקידו כרב העיר העתיקה בירושלים הוא פרסם את המודעה שהזהירה את ציבור המבקרים בעיר העתיקה  מפני מעשיו של הנתבע המציג כאילו בידיו תעודת הכשר למרות שאין לו פיקוח רבני מאושר.  לטענת הנתבע עומדות לו ההגנות שבסעיפים 13(9) 14, ו- 15 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965.

התובע טוען בכתב תשובה שלעסקו יש תעודת השגחה ולא תעודת הכשר. תעודה כזו הוצגה בעסק ולכן לא היה מקום לפרסום.

העידו בפני התובע עצמו וכן אחראי הכשרות מטעם הגוף שנתן לתובע את אישור ההשגחה וכן הנתבע.

מתוך העדויות עלו העובדות הבאות:

א. לתובע היה בעבר הכשר של הרבנות הראשית.

ב. נכון להיום אין לתובע הכשר של הרבנות הראשית או של כל רבנות אחרת המוסכמת לתת תעודת הכשר לפי הוראות החוק.

ג. בעסק של התובע היה תלוי, במועדים הרלבנטיים לתביעה, אישור השגחה של גוף הנקרא "עטרת מהדרין" גוף זה לא קיבל אישור מטעם הרבנות הראשית לישראל לתת תעודת הכשר.